Vayedaber

Simple Havroutah

Mena'hoth

Daf 50b

אֲבָל צִבּוּר יְהֵא מֵבִיא שֶׁמֵּבִיא חוֹבָה כְּיוֹצֵא בָּהּ תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַּעֲלוּ

Traduction

but a community may bring incense as a gift offering, as the community does bring its obligatory offering similar to this, i.e., since the community is obligated to sacrifice incense it can also voluntarily sacrifice incense. Therefore, the verse states: You shall not bring [lo ta’alu] strange incense thereon'' (Exodus 30:9). The fact that the verse formulates the prohibition with the plural word ta’alu indicates that even the community may not sacrifice incense as a voluntary gift offering.

Rachi non traduit

אבל ציבור יביאוה. נדבה שהרי מביאין חובה כיוצא בה פעמים בכל יום:

לא תעלו. משמע לרבים קאמר:

יָכוֹל לֹא יַעֲלוּ עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי אֲבָל יַעֲלוּ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים לַקֹּדֶשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ אֵין לְךָ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן

Traduction

The baraita continues: One might have thought that the community may not bring a gift offering of incense on the inner altar, but it may bring incense on the external altar. Therefore, the verse states: ''And the anointing oil, and the incense of sweet spices for the sacred place; according to all that I have commanded you shall they do'' (Exodus 31:11). This teaches that one has the right to do only that which is stated with regard to the matter, without deviation. Consequently, incense may sacrificed only by the community, only when there is an obligation to sacrifice it, and it must be burned only on the inner altar. This contradicts the implication of the previously cited baraita that it is permitted to burn the incense of an individual on the golden altar or the incense of a community on the outer altar.

Tossefoth non traduit

תלמוד לומר [כו'] ככל אשר צויתיך יעשו. תימה למה לי קרא דלא תעלו עליו קטרת זרה ותיפוק ליה מהכא ואומר רבי דה''א דצבור הוא דמפקדי שלא ישנו אבל יחיד כעין צבור מביא ותימה דא''כ לא תעלו בלשון רבים למה לי דמיניה דרשינן לעיל צבור ויחיד מקטרת זרה וי''ל [דהוי אמינא צבור שרי לגבי קטרת נדבה על מזבח הפנימי והוי] שפיר בכלל כאשר צויתיך כיון דמייתו חובה (או) מייתו נדבה ונראה דלא מהדר אלא אקטרת סמים דשייך למזבח הקטרת בההיא פרשתא אבל אמאי דלא כתיב קודם לא מהדר [וה''א דעל מזבח החיצון מביא]:

אָמַר רַב פָּפָּא לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא צִיבּוּר עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן דְּלָא אַשְׁכְּחַן וְלָא מִיבַּעְיָא יָחִיד עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי דְּלָא אַשְׁכְּחַן אֶלָּא אֲפִילּוּ יָחִיד עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן דְּאַשְׁכְּחַן בִּנְשִׂיאִים הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה

Traduction

Rav Pappa said: This is not problematic. The baraita is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows. It is not necessary to state that the community may not sacrifice incense on the external altar, as we have not found a precedent for it. And similarly, it is not necessary to state that an individual may not sacrifice incense on the inner altar, as we have not found a precedent for it. But it is necessary to state that it is even prohibited for an individual to sacrifice incense on the external altar, despite the fact that we have ostensibly found a precedent for it in the case of the tribal princes; as that was a provisional edict and therefore cannot serve as a precedent.

Rachi non traduit

לא מיבעיא יחיד על המזבח הפנימי. דלא יביא דהא לא אשכחן לה:

מַתְנִי' חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיוּ בָּאִין חֲצָאִין אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ מַקְרִיב מֶחֱצָה בַּבֹּקֶר וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבָּיִם

Traduction

MISHNA: The twelve loaves of matza prepared from a tenth of an ephah of flour of the griddle-cake offering of the High Priest did not come from the house of the High Priest in halves. Rather, the High Priest brings from his house a complete tenth of an ephah of flour (see Leviticus 6:13) and divides it in half, and he sacrifices half in the morning and half in the afternoon.

Rachi non traduit

מתני' חביתי. היינו [מנחת] מחבת כ''ג שמביא בכל יום כדכתיב בצו את אהרן מחציתה בבקר על שם מחבת קרו להו חביתים דכתיב (ויקרא ו':י''ד) על מחבת בשמן תעשה:

לא היו באין חצאין. שלא יביא חצי עשרון בבקר מביתו וחצי עשרון בערב ואע''פ שקריבה לחצאין כדכתיב מחציתה בבקר מחציתה משמע מחציתה של שלימה (מחצה משלמה) מחצה מתוך שלם הוא מביא שמביא עשרון שלם וחוצהו:

כֹּהֵן שֶׁמֵּבִיא מֶחֱצָה שַׁחֲרִית וָמֵת וּמִינּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ וַחֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם (מֶחֱצָה) וְחוֹצֵהוּ מַקְרִיב מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה אָבֵד נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָאִין קְרֵיבִין וּשְׁנֵי חֲצָאִין אוֹבְדִין

Traduction

In the case of a High Priest who brings and sacrifices half in the morning and dies, and they appointed another High Priest in his stead, the replacement High Priest should neither bring half of a tenth of an ephah of flour from his house nor sacrifice the remaining half of the tenth of an ephah of his predecessor. Rather, he brings from his house an entire tenth of an ephah and divides it in half, sacrifices half, and the other half is not sacrificed and is lost. Consequently, two halves of a tenth of an ephah are sacrificed, one-half of what was brought by each priest, and the other two halves are lost.

Rachi non traduit

ומינו אחר תחתיו. קודם תמיד של בין הערבים:

לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו של ראשון גרס:

Tossefoth non traduit

ומחצה אבד. קשיא לר' אלעזר דאמר (לעיל מנחות דף ח.) קדוש לחצאין ומחציתה דאמר קרא מחצה משלם (להבאה) הוא וא''כ אמאי אבד דהא אכתי לא איקדיש קדושת הגוף וא''כ בר פדיון הוא ואע''ג דמשמע במסכת שקלים (דף ד.) אבודין מליקרב מ''מ מה בין זה לסולת אחר כיון דנפדה מיהו מש''ה קרי ליה אבד:

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אִילּוּ נֶאֱמַר מִנְחָה מַחֲצִית הָיִיתִי אוֹמֵר מֵבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ שַׁחֲרִית וּמַקְרִיב חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ עַרְבִית וּמַקְרִיב

Traduction

GEMARA: The Gemara cites that which the Sages taught in a baraita, commenting on the verse: ''This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall offer to the Lord on the day when he is anointed: The tenth part of an ephah of fine flour for a meal offering perpetually, half of it in the morning, and half of it in the evening'' (Leviticus 6:13). If the verse had stated: A meal offering perpetually, half in the morning and half in the evening; I would have said that the High Priest brings half of a tenth of an ephah in the morning and sacrifices it, and then he brings half of a tenth of an ephah in the afternoon and sacrifices it.

תַּלְמוּד לוֹמַר מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב מֶחֱצָה מְשַׁלֵּם הוּא מַקְרִיב הָא כֵּיצַד מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ וּמַקְרִיב מֶחֱצָה בַּבֹּקֶר וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבָּיִם

Traduction

Since the verse states: ''Half of it in the morning, and half of it in the evening'' (Leviticus 6:13), it teaches that he sacrifices half of a complete tenth of an ephah. How so? The High Priest brings from his house a complete tenth of an ephah of fine flour, and divides it in half, and sacrifices half in the morning and half in the afternoon.

Rachi non traduit

גמ' ת''ל ומחציתה. מריבוייא דוי''ו משמע אפי' כהן העומד בין הערבים אע''ג דאיכא חציו עשרון דראשון:

נִטְמָא מֶחֱצָה שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם אוֹ שֶׁאָבַד יָכוֹל יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ עַרְבִית וְיַקְרִיב תַּלְמוּד לוֹמַר מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב מֶחֱצָה מִשָּׁלֵם הוּא מֵבִיא

Traduction

In a case where the half of a tenth of an ephah that was supposed to be offered in the afternoon became impure or was lost after the High Priest sacrificed the first half in the morning, one might have thought that he should bring half of a tenth of an ephah from his house and sacrifice it. Therefore, the verse states: ''Half of it in the morning, and half of it in the evening,'' which teaches that he brings half of a complete tenth of an ephah.

הָא כֵּיצַד מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם [מִבֵּיתוֹ] וְחוֹצֵהוּ וּמַקְרִיב מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה אָבֵד נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָאִין קְרֵיבִין וּשְׁנֵי חֲצָאִין אוֹבְדִין

Traduction

How so? The High Priest brings a complete tenth of an ephah of fine flour from his house and divides it in half, and he sacrifices half, and the other half is not sacrificed and is lost. Consequently, two halves of a tenth of an ephah are sacrificed, the half that was sacrificed in the morning from the original tenth of an ephah, and half of the replacement tenth of an ephah, and the other two halves are lost.

כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה שַׁחֲרִית וָמֵת וּמִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו יָכוֹל יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ אוֹ חֲצִי עֶשְׂרוֹנוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב מֶחֱצָה מִשָּׁלֵם הוּא מֵבִיא וּמַקְרִיב

Traduction

In the case of a High Priest who sacrificed half in the morning and died, and they appointed another High Priest in his stead, one might have thought that the second High Priest should bring half of a tenth of an ephah from his house and sacrifice it, or that he should sacrifice the remaining half of a tenth of an ephah of the first High Priest. Therefore, the verse states: ''And half of it in the evening,'' which teaches that he brings and sacrifices half of a complete tenth of an ephah.

הָא כֵּיצַד מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ וּמַקְרִיב וּמֶחֱצָה אָבֵד נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָאִין אוֹבְדִין וּשְׁנֵי חֲצָאִין קְרֵיבִין

Traduction

How so? The replacement High Priest brings a complete tenth of an ephah of fine flour from his house and divides it in half, and he sacrifices half, and half is not sacrificed and is lost. Consequently, two halves of a tenth of an ephah are lost, half of the tenth of an ephah brought by each priest, and the other two halves are sacrificed.

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן מֶחֱצָה רִאשׁוֹן וּמֶחֱצָה שֵׁנִי תְּעוּבַּר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה

Traduction

§ With regard to the two halves of a tenth of an ephah that are lost, a tanna, i.e., a Sage who recited baraitot, taught a baraita before Rav Naḥman: With regard to the half that was not sacrificed by the first High Priest, who died, and the half brought but not sacrificed by the second High Priest who replaced him, their form should decay, i.e., they should be left overnight so they become disqualified, and then they should be brought out to the place designated for burning.

Rachi non traduit

מחצה ראשון. שנשאר מכהן ראשון [ומחצה שני שנשאר מכהן שני]:

תעובר צורתה. יפסול בלינה:

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בִּשְׁלָמָא רִאשׁוֹן אִיחֲזִי לְהַקְרָבָה אֶלָּא שֵׁנִי לְמָה לֵיהּ עִיבּוּר צוּרָה מֵעִיקָּרָא לְאִיבּוּד קָא אָתֵי

Traduction

Rav Naḥman said to the tanna: Granted, the half that was not sacrificed by the first High Priest should be left overnight before it is burned, because it was initially fit for sacrifice before the first High Priest died. But with regard to the half that was not sacrificed by the second High Priest, why must it be left overnight so that its form decays? It was brought to be lost from the outset, i.e., when the full tenth of an ephah was brought it was known that only half would be sacrificed and half would be lost. Consequently, it is unnecessary to leave it overnight before burning it.

Rachi non traduit

חזי להקרבה. כי אפרשיה הוה חזי להקרבה הילכך בעי עיבור צורה:

לאיבוד אתי. ולישרפה לאלתר:

דַּאֲמַר לָךְ מַנִּי תַּנָּא דְּבֵי רַבָּה בַּר אֲבוּהּ הוּא דְּאָמַר אֲפִילּוּ פִּיגּוּל טָעוּן עִיבּוּר צוּרָה

Traduction

Rav Naḥman continued: Who is the one who said this baraita to you? It was the tanna of the school of Rabba bar Avuh, who says: All disqualified offerings, even piggul, which is disqualified by Torah law, require decay of form before they are burned.

Rachi non traduit

אפילו פיגול. דפסול חמור הוא ופסול דאורייתא הוא טעון צורה:

Tossefoth non traduit

אפי' פיגול טעון עיבור צורה. דיליף עון עון מנותר אף לענין הא מדהתם איכא [עיבור] צורה הכא ה''נ כדדרשינן פרק קמא (דפסחים דף ג.) ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נו:) ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה:

רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן כֵּיוָן דִּבְעִידָּנָא (דְּפָלְגִי בְּהוּ) [דְּפַלְגִינְהוּ] אִי בָּעֵי הַאי מַקְרֵיב וְאִי בָּעֵי הַאי מַקְרֵיב מִיחְזָא חֲזוּ

Traduction

Rav Ashi said: The baraita can be understood even if you say it is in accordance with the opinion of the Rabbis who disagree with Rabba bar Avuh and hold that piggul does not require decay of form. Nevertheless, since at the time when the second High Priest divides the two halves, if he wants he can sacrifice this half, and if he wants he can sacrifice that other half, both halves are considered fit to be sacrificed and may not be burned until they are left overnight.

אִיתְּמַר חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד עוֹשִׂין אוֹתָן רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹפָהּ וְאַחַר כָּךְ מְטַגְּנָהּ רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מְטַגְּנָהּ וְאַחַר כָּךְ אוֹפָהּ

Traduction

§ The Gemara cites that which was stated further about the griddle-cake offering: How are the griddle-cake offerings of the High Priest prepared? The verse seems to prescribe a variety of methods of preparation: ''On a griddle it shall be made with oil; when it is soaked, you shall bring it in; and baked pieces [tufinei] of the meal offering shall you sacrifice for a pleasing aroma to the Lord'' (Leviticus 6:14). Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says that it is prepared in the following manner: The individual preparing it bakes it in an oven and afterward he fries it in a pan. Rabbi Asi says that Rabbi Ḥanina says that it is prepared in the following manner: The individual preparing it fries it in a pan and afterward he bakes it in an oven.

Rachi non traduit

אופה. בתנור תחילה ואח''כ מטגנה במחבת:

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא כְּווֹתֵיהּ דִּידִי מִסְתַּבְּרָא תֻּפִינֵי תֹּאפֶינָּה נָאָה רַבִּי אַסִּי אָמַר כְּווֹתֵיהּ דִּידִי מִסְתַּבְּרָא תֻּפִינֵי תֹּאפֶינָּה נָא

Traduction

Rabbi Ḥiyya bar Abba said: It stands to reason in accordance with my opinion because the verse states: ''And baked pieces [tufinei] of the meal offering.'' The word for baked pieces [tufinei] should be understood as meaning that they shall be baked when they are still beautiful [te’afena na’a], i.e., before being fried. Rabbi Asi said: It stands to reason in accordance with my opinion because the word tufinei should be understood as meaning that they shall be baked when they are already partially cooked [te’afena na], i.e., after being fried.

Rachi non traduit

תאפינה נאה. בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת:

תאפינה נא. בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו (שמות יב) אל תאכלו ממנו נא כלומר בכך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טגון דבהא מודו כ''ע דתרוייהו בעינן כדכתיב על מחבת בשמן וכתיב תופיני:

כְּתַנָּאֵי תֻּפִינֵי תֹּאפֶינָּה נָא רַבִּי אוֹמֵר תֹּאפֶינָּה נָאָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תֹּאפֶינָּה רַבָּה אִית לֵיהּ נָא וְאִית לֵיהּ נָאָה

Traduction

This dispute between the amora’im is parallel to a dispute between tanna’im in a baraita: The word for baked pieces [tufinei] should be understood as meaning that they shall be baked when they are already partially cooked [te’afena na]. Rabbi Yehuda HaNasi says: It should be understood as meaning that they shall be baked when they are still beautiful [te’afena na’a]. Rabbi Yosei says: The word tufinei is plural, indicating that the pieces should be baked extensively, i.e., more than once. Consequently, Rabbi Yosei accepts the opinion that the pieces should be baked when they are already partially cooked, and he also accepts the opinion that they should be baked when they are beautiful. Therefore the offering should first be baked, then fried, then baked again.

Rachi non traduit

תאפינה רבה. אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה:

אית ליה נא. מש''ה אופה אחר טיגון ואית ליה נאה מש''ה אופה תחילה. לישנא אחרינא רבה גדולה ומרוקעת ודקה וזהו נוייה ואית ליה מטגנה תחילה ואח''כ אופה ואיכא טיגון נא ונאה וגדולה היא: ל''א תאפנה רכה שירככנה בשמן (קריבה נאה) [הרבה] וזהו נוייה תחילה מטגנה ואח''כ אופה ואיכא נא ונאה שלשתן שמעתי:

תְּנַן הָתָם חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל לִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן וַאֲפִיָּיתָן בִּפְנִים וְדוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת

Traduction

§ We learned in a mishna elsewhere (96a): Concerning the twelve loaves of the High Priest’s griddle-cake offering, of which six are sacrificed in the morning and six in the evening, their kneading, and forming of their loaves, and their baking are performed inside the Temple courtyard, and all labors involved in those actions override Shabbat.

Rachi non traduit

עריכתן. תקון החלות שקורין אטינו''ר ובלשון צרפת סוני''ר:

בפנים. בעזרה דתנור של מתכת היה בעזרה ולישה ועריכה ואע''ג דקודם מתן שמן היא והאי תנא אית ליה מדת יבש לא נתקדשה מדלא מצריך לישת שאר מנחות בפנים הא בעינן פנים דקסבר חצי עשרון שבו היה חולק חביתי כ''ג נמשח והאי דלא משחו את העשרון השלם מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ אבל זה אינו מסור אלא לכהנים:

מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב הוּנָא תֻּפִינֵי תֹּאפֶינָּה נָאָה וְאִי אָפֵי לַהּ מֵאֶתְמוֹל אִינַּשְׁפָה לַהּ מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף אֵימָא דְּכָבֵישׁ לֵיהּ בְּיַרְקָא

Traduction

The Gemara asks: From where is this matter, i.e., that these actions override Shabbat, derived? Rav Huna said: The verse says tufinei, meaning that when it is already baked it must still be beautiful [te’afena na’a]. And if one would bake it yesterday, on the eve of Shabbat, it would become swollen [inshefa] and no longer beautiful. Rav Yosef objects to this: If the purpose of baking them on Shabbat is to ensure they remain fresh, say that the loaves should be baked before Shabbat and covered with greens to preserve them.

Rachi non traduit

מנא הני מילי. דדוחות שבת:

אינשפא. נפוחה ברוח כמו (שמות טו) נשפת ברוחך:

דכביש ליה בירקא. טומנין בירקות כדי שלא ישלוט בה רוח:

דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא תֵּעָשֶׂה וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת תֵּעָשֶׂה וַאֲפִילּוּ בְּטוּמְאָה

Traduction

The Gemara cites another explanation of why the preparation of these loaves overrides Shabbat. A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: ''On a griddle it shall be made with oil'' (Leviticus 6:14), which teaches that it shall be made under all circumstances, even on Shabbat. Similarly, this phrase ''shall be made'' teaches that it should be made even in a state of ritual impurity.

Rachi non traduit

תעשה. על מחבת בשמן תעשה (ויקרא ו':י''ד):

Tossefoth non traduit

תעשה אפילו בשבת תעשה אפילו בטומאה. הא דמפקינן הכא מחד קרא שבת וטומאה היינו משום דגלי רחמנא גבי פסח דדרשינן מבמועדו אפילו בשבת ואיצטריך קרא אחרינא גבי טומאה איש נדחה ואין צבור נדחין ונראה דהי מינייהו מפקת דשקולין הם ולא דמו לפסח:

אַבָּיֵי אָמַר אָמַר קְרָא סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד

Traduction

Abaye said that there is a different explanation: The verse states: ''Fine flour for a meal offering perpetually'' (Leviticus 6:13);

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source